<h1>כל בו הלכ' אבל וטומאת המת</h1>
<h2>דף יז:</h2>
כ' ה"ר יצחק וז"ל ועל הגוסס פסקו ה"ג והרי"ף שמות' הכהן לעמוד עליו עד שתצא נפשו. אבל ה"ר אליעזר ממי"ץ וגדולי איור"א היו אוסרין. כהן שנכנס בשדה תיבה ומגדל ובא חברו ופרע המעזיבה מזה אבעיא לן [אי] צריך שהיה למלקות ולא אפשיט'. ויש אומרים דמלקות ליכא דבשהיה לית בה מעשה. ע"כ.
<h2>דף מב:</h2>
כהן שמת לו מת שמתטמ' לו צריך ליזהר לקברו בסוף בית הקברות שלא יטמ' בקברות אחרים כשיקבור מתו שאסור לכהן ליטמ' אפילו בשעה שמתטמ' לקרוביו.
<h2>דף מג.</h2>
כ' ה"ר יצחק וז"ל ועל הגוסס פסקו ה"ג והרי"ף שמות' הכהן לעמוד עליו עד שתצא נפשו. אבל ה"ר אליעזר ממי"ץ וגדולי איור"א היו אוסרין. כהן שנכנס בשדה תיבה ומגדל ובא חברו ופרע המעזיבה מזה אבעיא לן [אי] צריך שהיה למלקות ולא אפשיט'. ויש אומרים דמלקות ליכא דבשהיה לית בה מעשה. ע"כ.
<h2>דף מג:</h2>
כתב ר' שמואל מאויר"א ז"ל שאין רשאי כהן לטמ' לקרובו הרוג דאמרינן לאביו כשהו' שלם ולא כשהו' חסר. והרוג חשבינן ליה לחסר בכמה דוכתי וכל שכן אם חסר אבר (בין) מחיים בין לאחר מית'. וה"ר יחיאל ז"ל אמר דלא מקרי חסר רק בכדי שינטל מן החי וימות. ואין הכל מודים לו שכל הסוגי' של נזיר מוכח' דאפילו עצם כשעורה נקר' חסר.
ומטמ' הוא למת מצוה כלומר שאין לו קרובין אלא הוא כגון שפגע במת מושלך בדרך והיה הכהן לבדו ואין עמו אחר והיה קורא שם בדרך ואין עונה. במסכת שמחות איזהו מת מצוה כל שהו' צווח ואין בני העיר שומעין את קולו אבל בני העיר שומעין את קולו אין זה מת מצוה ע"כ. ולעולם הוא מת מצוה עד שיה' שם [כדי] נושאי המטה וקובריה אבל אם יש שם כדי נושאי המטה וקובריה אין זה מת מצוה.
ואינו מתטמ' לאבר מן החי מאביו ולא לעצם מעצמיו. ואין המלקט עצמות אביו מתטמ' להן אף על פי שהשדרה קיימת שאינו מתטמ' למת אם אינו כלו שלם.
<h2>דף נא.</h2>
כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן שלא (במקום) [בשעת] חבורן טהורין הא (במקום) [בשעת] חבורן הכל טמא.
<h2>דף נג:</h2>
בספר היראים כתוב חרב הוא כחלל ואפילו נטמא באהל המת וכל שכן אם נגע בו. הלכך צריכין כהני' להזהר שלא ליטמא לחרב שנטמ' למת בין במגע בין באהל ע"כ.
והנוגע בקבר סתום שיש בו חלל טפח על טפח ברום טפח הנוגע מן הצדדין טמא. ואם אין בו כשיעור הזה טהור רק כנגד הטומאה שהיא בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. והיכא שהיא פתוחה כגון קבר שהוא פתוח וכן בית ואהל שהן פתוחים ויש שם חלל טפח מותר לכהן ליכנס שם ולעמוד עליהם או תחתם.
<h2>דף נד.</h2>
הגולל מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא. פר"ש ז"ל גולל זה כסוי הארון. דופק זה שהגולל נשען עליו. ור"ת ז"ל פירש המצבה זהו הגולל והאבנים שהיא נשענת עליהם קרויין דופק וטהורים. וכהן אינו מוזהר על זה ולא על כלי מתכות (שמגען כמת) [שנגעו במת] דתניא [שמחות פ"ד הכ"א] כל טומאה שאין הנזיר מגלח אין הכהן מוזהר עליה ר"ל שום טומא'.
